רובנו מחזיקים בחומות של הגנה אשר נבנו על תלים ואמונות, מי פחות ומי יותר. מבצרים אשר שומרים בקנאות על "האני הפנימי" שלנו, אנו כלל לא שולטים שם, לרוב אנו מפעילים הגנות על פי אינסטינקט לא ברור לנו במודע, כי התת מודע הרי שולט בתחום הזה.
חומות ומבצרים, אם קיימים, הרי שתחילתם נולדה מתי שהוא בנקודת זמן. הרי חומות ירושלים העתיקה לא היו נבנות לו היהודים לא היו מותקפים, כך שלחומות אלו, שלנו, יש סיבה לעצם קיומם, גם אם לא תמיד קיים הצורך בחומה, אך ישנה סיבה.
לרוב, הסביבה לא מתעמקת בשאלה, מדוע אדם מסוים הוא סגור או חלק ממנו לא גלוי - מדוע חייו של אדם הם בבחינת סימן שאלה -
רגע אחד לפני שאתם מקבלים את התשובה, בידקו עם עצמכם, מדוע בעצם כל כך חשוב לכם לדעת מה קורה בעולמו של אדם - האם עולמכם שלכם חסר משהו, או שיש נושא לא סגור או שאולי אתם סתם סקרנים -
האם האתגר שבלדעת יותר הוא המניע אתכם , או הרכילות ושיתוף הכלל בגילויים שלכם היא המניע -
הייתכן כי אולי אתם לא מספיק סומכים על עצמכם וזה מוביל אתכם בדרך של ניסיון לגלות על האחר עוד צד שאולי ישקף משהו שאצלכם עמוק בפנים אתם לא מעיזים לנגוע -
אולי אתם שואפים לסמוך על עצמכם יותר בדרך הגילוי ?
הרבה שאלות, ולא מעט תשובות, כל אחד והתשובה שלו.
אירועים מסוימים סוגרים אותנו, לרוב זה מתחיל בילדות, גופנו וראשנו מפתחים מנגנונים לעמידה בפני "סערות ברקים" , זה יהיה המקום הבטוח שלנו, המקום שאליו נוכל לברוח כל מתי שנחפוץ ולשם אף אדם לא יוכל לחדור, עם הכעסים שלו, הציניות שלו, צחוקו המלגלג, המגע הפיזי הדוחה שלו התסכול שלו ועוד.
לרוב , המפגש עם אנשים אלו מאוד מעניין, לעיתים אכן הוא מאתגר. עולם שלם חבוי שם אצלם בפנים, עמוק עמוק, כך שרק "יחידי סגולה" יכולים להתקרב כל כך לעומק שלהם. חלקם של המבוצרים יהפוך אותם לרכים ומנותקים מהסביבה, אך רובם יהיו מעורבים בה וחיים את חייהם במישור אחד גלוי, אך מישור נוסף מוצנע ומוסתר. שם כוחם. הם לא יכולים להרשות שערך הנכס שלהם ירד. האימפריה שלהם.
זה המקום הרגיש שלהם, וגם המקום המלא שלהם, כן, חלקם מילאו את עצמם, כך שבתוך החומות ישלוט השפע. והרי מי לא רוצה להימצא בקרבתו של השפע - בריאות, יופי, אהבה עצמית, חיוך וכל מה שכל אחד ימצא לנכון להגדיר "שפע".
כעת נותר לנו לבדוק את סוגיית ההתעניינות שלנו באותם מקרים, באנשים אלו. האם זה בא אולי מאהבתנו - ואים כן - מה אנו אוהבים בהם? אם ננתח את הרשום לעייל, אני מניח שכל אחד יקבל תשובה כזאת או אחרת לעצמו. אין ספק בכלל שאדם מבוצר, עושה זאת מנוחות אך גם מסיבותיו אשר שמורות עמו. למרות זאת אני מאמין שהם רוצים לא פחות מאיתנו להוריד חומות ולצאת את המבצר ולהיות ככל האדם, הם רק מחכים לאדם שיש לו את המפתח המתאים לשער, את קוד הגישה אל הנשמה שלהם.
למה לא - זה בדיוק מה שאנו רוצים - אם זה משהו שכולנו רוצים גם לעצמנו, הגישה , הסבלנות, הסובלנות, החמלה, האהבה , מדוע שלא נעניק זאת - הרי בטוח שנקבל בחזרה, גם אם לא באותה מידה, אך נקבל.
לתת מאהבה, פירושו לא להתחשבן על כמה מקבלים חזרה מבת הזוג , או מהילד שלנו, או מחברים.
אם אהבת האדם היא שורש המוצא, אז אין משמעות גדולה לכמה מקבלים, אלא רק לכמה נותנים.
זאת גדולתם של האנשים שאהבתם הינה זכה וחפה ממשקעים.
אך אפשר באמת לעצור , גם מי שיש בו משקעים ומופרע על ידם בנתינה או ברגישות, אפשר לעצור ולבדוק את חשבון הבנק הזה, המכיל בתוכו כעסים, ציניות, דחייה, תסכול ועוד. האם אנו אוהבים לחיות ביתרת חובה - התשובה כמובן לא !
אם כך : בואו נמלא את חשבון הבנק הזה בחיוך, בסובלנות וסבלנות, ברגישות, יד מושטת, הבנה והכי הכי הרבה : א ה ב ה .
נגלה עד כמה המבצרים נפתחים מעצמם, החומות יורדות ונעלמות מן העולם, עולמות מקצוות שונים מתחברים, ואהבה שולטת בחיים.
